האם יש קשר בין תלמידי "חכמים" של היום לבין מנהיגי האומה של אז?
כבודו מלא עולם.
כלל הדברים שאומר במאמר זה אינם ענינים שחדשתים אני מלבי, ולא פירושים שאני המצאתים, אלא הם ענינים מלוקטים מדברי חכמים במדרשות ובתלמוד וזולתו מחבוריהם, וגם מחיבורי יהודים אחרים, וקבל האמת ממי שאמרו.
במאמר זה ננסה להבהיר בעזרתו יתעלה שהקשר של התנהגות זו המיוחסת דווקא ל"גדולי" התורה מקרית לחלוטין וחסרת כל בסיס בתורה. נעסוק בעבודתם של אבותנו ע"ה וחכמינו זכרונם לברכה, בהוראותם וכן באיסור התורה החמור להתשמש בתורה ככלי לקבלת טובות הנאה. בין היתר נדבר על כיצד התהפכו היוצרות.
1. כל מעתקי השמועה עבדו למחייתם.
כל ילד אשר פתח אי-פעם תנ"ך לא היה יכול להתעלם מהעובדה שאין ולו אחד בטלן בכל אישי התנ"ך.* בתורה: מאברהם שהיה בעל מקנה-צאן גדול "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב."(בראשית יג, ב) עד למשה רבנו שגם הוא היה רועה צאן "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן"(שמות ג, א);
* בנביאים: החל מדוד המלך שעבד לפני היותו מלך כרועה צאן: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל: רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן"(שמואל יז, טו)
עד לנביא עמוס שהיה בוקר"לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי, כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים." (עמוס ז, יד);
* בכתובים: רבים הם השבחים על העבודה ועל הימענות מלקחת החל מ"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כׇּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ." (תהילים קכ"ח) עד ל"וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (משלי טו, כז).
ועוד דוגמאות רבות.
מה שאנשים לא מכירים הוא העובדה שגם חכמינו זכרונם לברכה עבדו למחייתם, וגם כאן הדוגמאות הינן רבות.
החל מהלל הזקן שהיה חוטב עצים במקצועו (יומא לה עמוד ב) לשמאי הזקן שהיה בנאי (שבת לא עמוד א) לר' מאיר שהיה לבלר (עירובין יג עמוד א) לר' יהושע שהיה נפח (ברכות כח) ועוד ועוד ועוד (לרשימה ארוכה יותר מוזמנים ללחוץ כאן)
כמו שעיניכם רואות ניכר ההבדל בין שני סוגי התלמידי חכמים, בעוד שתלמידי חכמים של אז עבדו למחייתם, ולא בסתם עבודות, אלא בעבודות סזיפיות מאוד במיוחד בעברם (חוטב עצים, בנאי, נפח ועוד) ולא נהנו מכבוד התורה. תלמידי "חכמים" של היום נמנעים מכל סוג של עבודה ומתפרנסים מקיבוץ נדבות.
לרוב הימנעות זו באה בכך שלטענתם "קשה מאוד" להתפרנס כיום וגם ללמוד, ולכן אין מן הנמנע שהיו חייבים להישען על הציבור. למעשה הם לא טרחו לבדוק זאת, לכן נעשה זאת אנו במקומם, ולא סתם, אלא בשמחה, כלומר בחינם. ובכן:
האם כיום תנאי המחייה קשים יותר? האם הקושי להתפרנס גדל מתקופת המשנה, תלמוד, רס"ג ורמב"ם? לא ולא! ההיפך!
כל תנאי העבודה כיום מעוגנים בחוקים ובכללים המונעים ניצול כלשהו של עובדיהם, רוב העבודות כבר אינן עבודות סיזיפיות וגם במידה וכן, הם בוודאות לא קשות כמו אז בשל התפחות הטכנולוגיה.
תנאי המחייה בהרבה יותר טובים, כל אחד הפותח הלכות קרית שמע ורואה את הדוגמאות המשומשות בהלכה מבין את ההבדל התהומי בתנאי המחייה הנמצא בימנו לעומת ימיהם של חכמנו כל-שכן אבותנו (והכי עצוב שדווקא אותם "חכמים"\"רבנים" אמורים להיות בקיאים בהבדל התהומי הזה): החל מההלכה הפותחת בשאלה האם אפשר לקרוא קרית-שמע כאשר הינך ישן עם ילדך באותה המיטה וכולכם ערומים (הל' קרית-שמע ג, יח) , דבר המורה שבזמנם היו ישנים כך כי היה קר כקרח והדרך היחידה הייתה להתחמם עם החום-גוף של אחד של השני, לעומת הבתים בימנו הממוזגים בשלל דרכים, עד להלכה הדנה בהאם אפשר לקרוא קרית-שמע כאשר הנך מונח בראש האילן (הל' קרית-שמע ב, ד) דבר המורה שרבים הם אלו אשר עבדו לפנות-בוקר והוצרכו להלכה במצבים אלו ועוד רבים מאין מספר.
וגם לולי כל הדוגמאות, הלא הדבר גלוי וברור? מגורים עם קורת גג אמידה, חשמל, מזגן, מקרר ואף מזון בצורה סיטונאית (פעם חשבתם מה היה עליך לעשות כדי להכין פיצה לדוגמא?).
ובכלל האם קשה יותר היום ללמוד? יכול להיות שכן, אבל למה? הרי לא מפני שיש פחות ספרים, לא מפני שמחירם עלה, גם לא מפני שהופיעו כל מיני מפתחות נושאים ועניינים, המאפשרים למצוא כל דבר בקלות. וככל הנראה גם לא בגלל האמצעים האלקטרוניים המאפשרים למיליונים לשמוע או לקרוא שיעור של חכם אחד אין סוף פעמים. אם כן, אז מה כן הסיבה?
אין זה מפני שההתר להנאות מדברי תורה לא הגדיל ולא האדיר את התורה, אלא רק יצר תסבוכת ובלבול בסביבה, ויצר על ידי כך קושי חדש.
לעומת "רבנים" שכירים, רמב"ם יצר סדר מופתי ברוב התורה בחינם! כלומר בשמחה.
עינינו רואות שתורציהם תורצי שווא הם, אלו פיתולים ללא מחשבה. וכמו כל בעל אינטרס הוא יעשה הכל, אבל הכל כדי להשאיר את עצמו במשחק.
2. אבותנו וחכמנו עשו הכל כדי להימנע מלקחת ולו קמצוץ מטובת הנאה בשם התורה.
כמו שצויין במבוא של האתר, לא צריך להיות גאון (מה שכן לכל הפחות צריך להיות ישר) כדי להבין שיש פסול בלקחת טובת הנאה בשם ריבון העולמים. למעשה רבים הסיפורים בתנ"ך המבאירים לנו סוג אופי זה. נצביע רק על כמה:"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְהֹוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכׇּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם." (בראשית יד, כג). לאחר שחטפו את לוט אחי אברהם ובכלל זאת את ממלכת סדום, אברהם לוקח את אנשי ביתו וממהר להציל את אחיו. אברהם מצליח בפעולתו ומחזיר את לוט אחיו ובכלל זאת את ממלכת סדום. לאחר מכן מתנהל שיח בין אברהם למלך סדום. מלך סדום פונה לאברהם בבקשה שיקח את כל רכוש הממלכה תמורת הטובה שאברהם שגמל עימו, אך אברהם מסרב לקחת. הסיבה שבגינה אברהם מסרב היא "ולא תאמר אני העשרתי את אברם". אברהם מסביר שבמידה והיה לוקח את רכושו של מלך סדום, הוא היה מעליל עליו שהוא זה שכלכל אותו ולא ה', כלומר זה היה מונע משם שמיים להתקדש.
וכך לעניינו כאשר תלמיד "חכמים" לוקח טובת הנאה בגין תלמוד תורתו, תלמוד תורתו מיוחס לטובת ההנאה ולא לרצון טהור לעבוד את הבורא. כלומר זה מונע משם שמיים להתקדש.
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי." (בראשית לד, ל). שמעון ולוי הרגו ובזזו את בית שכם בגין אונס אחותם דינה. בעקבות מעשיהם אומר יעקב: "הכל טוב ויפה" - "אבל למה לבזוז? זה מעיד שלא כבוד ישראל הניע אתכם, אלא בצע. עכרתם אותי בעיני ישבי הארץ - מעתה יאמרו אלה, שבני ישראל הם בסך הכל כמונו, אין בהם שום דבר מיוחד - סך הכל לא הסתדרו על מחיר על בתם".
וכך לענייננו, תלמידי "חכמים" לקחו שררה בשם התורה ולכן מעתה יאמרו ישבי הארץ, שמאמני דת משה הם בסך הכל כמו שאר הדתות, אין בהם שום דבר מיוחד - סתם עוד דת שמנוהלת לצורכי רווח, זה הכל.
"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכׇּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע" (שמות יח, כא). זה הוא תיאור של מורה-הוראה בישראל. תכונתו האחרונה ברשימה - "שנאי בצע". בלי להיכנס להגדרה מדוייקת של מושג זה, נוכל לקבוע ש"שנא בצע" יירתע מעצם הרעיון שמישהו צריך לפרנסו בעבור עבודת ה' שלו. כך למעשה תלמידי "חכמים" שלוקחים כסף בעבור התורה ומורים לעשות כן, שינו את אופי ההנגה בישראל, וממילא את אופי קביעותיה.
ועוד רבים אחרים (תוכלו לראותם במאמר המקורות) הנשענים על אותו הבסיס - טובת הנאה בשל עבודת הבורא עושה ההפך מלקדש את שמו יתברך.
3. היחס של המסורת היהודית להתפרנסות מהתורה.
היחס של המסורת היהודית להרוויח מהאמונה הינו שלילי ביותר, אפשר להכיר בכך על-ידי עיון במשנה ובתלמוד. איסור זה מעוגן במסורת היהודית שלנו. כמו בתנ"ך גם כאן יש שלל מקורות, אך אנו נצביע רק על כמה (הסוגריים הינם הוספות):"רבי צדוק אומר: לא תעשם עטרה - להתגדל בהם, ולא קורדום - לחפור בהם.
כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא - חלף,
הא [=מכאן למדת], כל הנהנה מדברי תורה - נטל חייו מן העולם."(משנה אבות ד, ה)
שני האימרות מדברות בעד עצמן.
"עטרה" - משמעותה כתר, ו"קורדום" - משמעותו כלי כעין גרזן שנועד לחפור קרקע. כך יוצא שרבי צדוק מנחה לנו (במסורת התורה-שבעל-פה איש מפי איש עד משה רבנו ע"ה) שאסור להשתמש בתורה כסוג של כתר להתדגל איתו בעיני אנשים; ושאסור להשתמש בתורה ככלי לפרנסה כמו שהקורדום משמש לחציבת הקרקע.
אחריו אומר הלל הזקן, שכל המשתמש בכתרה של תורה - "תגא", חולף.
ומסביר שהמרוויח הנאה כלשהי מדברי תורה נוטל חייו מן העולם הבא. נראה שעיקרון מקובל הוא על ריבון העולמים לא לתת שכר בעולם הבא למי שמקבל שכר בעולם הזה בגין לימוד תורה. קבלת פה? לא תקבל שם!
כמו כן ראוי להשים לב שרשום "כך היה הלל אומר" ולא "הלל אומר", ללמדך שהמשפט היה שגור בפיו.
"רבן גמליאל, בנו של רבי יהודה הנשיא אומר: יפה תלמוד תורה - עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם - משכחת עוון.
וכל תורה, שאין עימה מלאכה - סופה - בטילה, וגוררת עוון." (משנה אבות ב, ב)
גם פה, לעומת תירוציהם המפותלים של המתפרנסים מהתורה - הדברים ברורים.
רבן גמליאל מורה לנו ששילוב תלמוד התורה עם התעסקות בעניני הפרנסה - "דרך ארץ" הינו דבר משובח ולא רק זאת, אלא אף מרחיק את האדם מן החטא - "משכחת עוון".
לבסוף רבן גמליאל חותם שתורתו של הבטלן לא תתקיים - "בטילה" ואף גוררת עוון. וכל זה גלוי לעינינו, ריבוי מחלוקות ואף חילול שם שמיים. זה הוא אשר רבן גמליאל אמר, התאמה ישירה - תורה לא מתקיימת וגוררת עוון לבטלנים.
"הוא היה אומר [=רבי חנניה בן דוסא]:
כל שמעשיו מרובין מחכמתו - חכמתו מתקיימת.
וכל שחכמתו מרובה ממעשיו - אין חכמתו מתקיימת". (משנה אבות ג, ט)
וגם זו משנה ברורה. ולצורך דיוננו תלמיד "חכמים" שנמנע מלהתעסק בענייני המלאכה קרוב לוודאי הוא שחכמתו הינה תאורטית בלבד והיא אינה תתקיים, ובמבחן המציאות תכשל.
אך החכם העוסק ומשתלב בחיי המעשה, תצלח חוכמתו ותתקיים.
כעין קשר הדוק הקשה לפרימה.
4. כיצד עולם התורה התהפך?
במעמד הר סיני נוצר דת בעלת שני מאפיינים חדשים:האחד ידוע ומפורסם - האמונה באל יחיד;
השני אשר לא זכה להבלטה והוא בניגוד לחשיבה בת זמננו - הוא האיסור להרוויח מהאמונה.
איסור זה לא קיים בשום דת אחרת, לא קדמונית לדת משה ולא חדשה לה.
מתורת משה התפצלו עם הזמן מספר דתות ידועות יותר וידועות פחות: צדוקים, נוצרים, קראים, האיסלם והגרסא המשכרית של היהדות גרסת "יוסף קארו". כל ההתפצלויות האלה השתדלו לפחות ברמה ההצהרתית לשמור על המאפיין הראשון - כלומר על האמונה באל יחיד. חלקם הצליחו פחות וחלקם יותר.
אך על המאפיין השני - האיסור להרוויח מהאמונה, אף אחת מהתפצלויות הללו אפילו לא ניסתה לשמור. להבדיל מהצדוקים, קראים, נוצרים והמוסלמים, הדת החדשה של "יוסף קארו" לא הכריזה על עצמה כדת חדשה. מה שהוביל את הצורך לעשות את השינויים בתוך היהדות עצמה.
ולצערנו הפתאים אכלו את הפתיון ושכללו את הדת החדשה כיהדות. כמובן ששינוי מהותי זה לא עבר חלק. רבים התנגדו לפרשנות העקומה אשר נסתה לעוות את התורה כדי להתאימה לצורכי בעל "התורה", מרס"ג לרבנו בחיי בעל תורת חובת הלבבות עד לראשון הראשונים - הרמב"ם. לדאבוננו נסיונם הנואש לבלום את התופעה במפעלם התורני הענק, הובס בידי השכירים - עם ישראל העדיף לתת כסף כדי לפטור את עצמו מעבודת הבורא...
כדי לתת מנוחה ריגשית לשני הצדדים, הן לעם הארץ הנותן את כספו לעולם ה"תורא" והן לרודף בצע (בימנו מכונה "רב"), הוצעו שני התרים, כלומר הצדקות אשר הוצגו על-ידי יוסף קארו ורשב"ץ. עד אז הנאה מדברי תורה הייתה נעשית ללא התר מוסדר אצל רבנים שונים. התייחסות ארוכה ומפורטת על ההתרים המגמתיים הללו תוכלו למצוא באתר, במאמר "הרהורים בסיבת אורך גלותינו".
ההתרים הללו החריבו את היהדות, ההשלכות כל-כך רחבות עד שייתכן וצריך צוות מחקר כדי לעמוד על כולן. על כל פנים אפשר לעמוד על רובד עליון, נציין רק כמה (נכתב על בסיס דבריו של דוד. ראו כאן לפירוט והרחבה: השלכות):
- כמו שצויין קודם לכן, מורה ההוראה בישראל מחוייבים להיות בעלי תכונת "שונאי בצע", בלי להיכנס להגדרת מושג זה, ניתן לקבוע ש"שנא בצע" לא מסוגל לדרוש "פרנס אותי", ימנע לבקש ככל האפשר ואף השתדל לא לקבל את המוצע. כך התר זה שינה את אופי ההנהגה בישראל.
- "ממלכת כוהנים וגוי קודש תהיו לי" מיבנה הקהילה המשתקף מדברי מתירי הנאה מדברי תורה הוא דו שכבתי. אחד- תלמיד חכמים, שני- עם הארץ. כאשר קיומו של עם הארץ לא רק הכרחי, הרי מישהו צריך להתעסק בדרך ארץ, אלא גם מוצדק. עם הארץ יכול לתרום לאיזה כולל, להגיד ק"ש בבוקר ולדעת שאי אפשר בלעדיו. הוא קנה את חלקו. במידה מסויימת זה יכול להתאים ל"גוי קודש", אך נוגד מהותית "ממלכת כוהנים" המחייבת שכבה אחת. בקהילה של תורת משה האוסרת הנאה מדברי תורה שכבת עם הארץ לא הכרחית ולקיומה אין צידוק. כל המגמה הזו מבחינתה במגמת חיסול, וכל כולה של קהילה זו היא למלא את יעודה "ממלכת כוהנים". כך התר זה נוגד את המטרה הכללית ומנציח מעמדו של עם הארץ אשר לוקה בידעיתו את התורה.
- לאחר שמורה הוראה שכיר אינטואיטיבית כבר הוחזק בהמנעות מקידוש ה', עלה צורך לחזק את מעמדו כ"ירא שמיים". לצורך כך הבנת התורה הוצגה כדבר הדורש רמה שכלית על אנושית הקיימת רק אצל יחידים. החידוש הוא בכך שהיחודיות המדוברת לא תלויה מעתה בסגוליות מדתיות (מידות תקינות וראויות) הנתנות לפיתוח אין סופי אצל כל אחד, אלא בסגולות שכליות אשר איתם אדם נולד, ויש גבול לפיתוחם. כתוצאה, מעמדו של תלמיד "חכמים" אומנם חוזק כ"פלאי", אך יחד עם זה המוני העם שוכנעו סופית ש"בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה, מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים" (דברים ל, יב), כלומר שהתורה רחוקה ונדרש מתווך להבינה. כך המוני העם, בעלי רצון טוב, בטלו כל נסיון להעמיק, ותרגמו חובת תלמוד תורה בדיקלום פסוקים ועשיית סגולות חסרות בסיס למיניהם.
5. סיכום
אין קשר בין הנקרא "גדולי" ישראל או תלמידי "חכמים" של היום לאבותנו ע"ה או לחכמינו זכרונם לברכה. הקשר הינו מקרי לחלוטין. אבותנו וחכמינו עבדו למחייתם וראו בכך שבח, נמנעו מלקבל ולו קמצוץ של טובת הנאה כלשהי מדברי תורה ועשו את כל זה בגלל שהתורה הורתה להם לנהוג כך.תפילתנו לאל עליון קונה שמיים וארץ שדברינו יגיעו לכלל האומה ויובנו כראוי.
אתם מוזמנים לעיין בשאר המאמרים העוסקים בתירוצים הדחוקים של בעלי הנאה מדברי תורה וכן בפירוטים רחבים יותר על טיב האיסור.
"שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כׇּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ. בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלַ͏ִם בְּעַוְלָה. רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ [=הנביא משווה בין מורי התורה שמלמדים בשכר לבין נביאי שקר] וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל יְהֹוָה יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא יְהֹוָה בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה [=כמו בימנו, גם מחללים שם שמיים וגם חושבים שבורא עולם איתם]. לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַ͏ִם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר. [=יחס ישיר, עושים עסק מתורת משה? לכן הר הבית חרב!] " (מיכה ג ט-יב)